פסק-דין בתיק ת"א 1074-08

רקע

1. 1.       לפניי תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1, קטין יליד 16.11.04 (להלן: " התובע"), שהיה פעוט כבן שנה וארבעה חודשים במועד התאונה. לפי האמור בכתב התביעה ביום 24.3.06 בבוקר, במטבח המעון, נטלה לידיה מטפלת הגן, הנתבעת 2 (להלן: " המטפלת") תרמוס מלא במים רותחים, כאשר באותה עת זחל התובע על הרצפה בסמוך לרגליה. לפתע נשפכו המים הרותחים שהיו בתוך התרמוס הנ"ל על התובע, וכתוצאה מכך נגרמו לו כוויות קשות בכל חלקי גופו, שהצריכו אשפוז וטיפול רפואי ממושך (להלן: " התאונה"). ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים "שיבא" בתל השומר, והיה מאושפז שם במשך 10 ימים.
2. 2.       לטענת התובעים האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעות כדלקמן: אגודת שאר יישוב, שהינה העמותה אשר הינה המחזיק והבעלים של הפעוטון (הנתבעת 1), המטפלת (הנתבעת 2), וחברת הביטוח (הנתבעת 3).
3. 3.       הנתבעות הגישו כתב הגנה טעמן ובמסגרתו טענו תחילה כי אין לתובע עילת תביעה נגדם וכי לא מוטלת עליהן אחריות כלשהי לתאונה. הנתבעות טענו כי התאונה כלל לא אירעה, ואם אירעה, הרי שלא אירעה באופן הנתבעת על-ידי התובעים, ואין בתאונה כדי ליצור חבות כלפי הנתבעות.
4. 4.       בשלב הסיכומים, חזרו בהן הנתבעות מטענותיהן והסכימו לאחריותן לתאונה, זאת הן משום שהנתבעת 3 פיצתה ילד אחר שנפגע באותה תאונה, והן לנוכח עובדות המקרה ותוצאתו. לפיכך, הוסכם על הנתבעת 3 דבר חבותה לכיסוי נזקי התובע בגין התאונה. המחלוקת נותרה בנוגע לסכום הפיצוי בלבד.

הראיות והעדויות

1. 5.       התובעים הגישו תצהיר שניתן על-ידי גב' סמדר גרמה, שהינה עובדת כסייעת במעון שאר יישוב בבני ברק. לדבריה, עבדה גם ביום בו ארעה לתובע התאונה, ונכחה במקום בעת התאונה שבה נפגע התובע. לדבריה, באותו יום הייתה ביחד עם המטפלת בחדר הפעוטות בו היה גם התובע. הן טיפלו בפעוטות, והכינו לכל אחד בקבוק מזון. לצורך הכנת הבקבוקים השתמשו במים רותחים מתרמוס אשר היה בחדר. לפתע, בעודה מטפלת בפעוטות שמעה את המטפלת צועקת אליה שתבוא לעזרתה, ושתיקח את התובע משום שנשפכו עליו מים רותחים. העדה ניגשה לתובע, והרימה אותו על הידיים, מיד הגיעה מנהלת המעון, ולקחה אותו מידיה.
2. 6.       התובעת 2, אמו של התובע, הגישה תצהיר מטעמה. לפי האמור בתצהירה, התובע הינו יליד 2004. לדבריה, בבוקר יום ה- 24.3.06 לקח בעלה את התובע למעון. בשעה 10:30 לערך התקשרו אליהם מהמעון, ואמרו להם שיגיעו בדחיפות, שכן נשפכו על התובע מים רותחים, והוזמן לו אמבולנס. היא ובעלה הגיעו למקום תוך דקות ספורות, והתובע היה כבר באמבולנס, צועק ובוכה. הם נכנסו לאמבולנס ונסעו עם התובע לבית החולים "שיבא". עוד ציינה התובעת 2 כי המעון שייך לאגודת שאר יישוב המנוהלת על-ידי חמה. בעלה, עובד במוסדות האגודה, והיא עובדת כמזכירה במעון.
3. 7.       הנתבעת 2 הצהירה כי התובע היה מאושפז משך 10 ימים, מיום 24.3.06 ועד 2.4.06. בתקופת האשפוז היו, היא ובעלה, במשך כל שעות היממה לצדו של התובע, טיפלו בו, ועשו כל שלאל ידם כדי להקל על כאביו. לאחר התאונה המשיך התובע לסבול מכאבים עזים, והחלפת התחבושות לתובע לוותה בצרחות ובבכי. בהמשך נזקק התובע לתקופת שיקום ממושכת. לתובע נותרו צלקות אשר הפכו אותו לחריג. בשל הצלקות יתכן שלתובע לא יגדל זקן, דבר אשר יפריע לו בחייו בציבור החרדי אליו משתייכת המשפחה. עוד מסרה התובעת 2 בתצהירה, כי ערב התאונה היא עבדה כמזכירה אצל הנתבעת, והשתכרה למעלה מ- 4,000 ש"ח ברוטו. לאחר התאונה נעדרה מעבודתה משך כחודש וחצי עד ליום 7.5.06. לדבריה, עקב התאונה נגרמו להם הוצאות מרובות.
4. 8.       הוגש תצהיר עדות מטעם הנתבעת 2 (המטפלת), גב' אורנה קהתי. לדבריה היא עובדת כגננת במעון. זכור לה האירוע משנת 2006 בו נכווה התובע. באותו יום הייתה בכיתת הגן והכינה מזון לילדים, וביניהם התובע. לצורך הכנת הבקבוקים השתמשה במים רותחים מתרמוס שהיה בחדר. לפתע הבחינה כי המדף עליו ניצב התרמוס רטוב ממים, ועקב כך התרמוס מחליק ועומד ליפול מהמדף. היא הספיקה לתפוס את התרמוס בעודו באויר, כשהוא במצב הפוך, ומפני שהמכסה לא היה סגור כהלכה, נשפכו ממים מים רותחים על שני ילדים, ביניהם התובע. הילדים החלו לבכות ולצרוח, והיא מייד צעקה לגננת נוספת, ששהתה עמה בחדר באותו הזמן, שנשפכו מים על הילדים. מהצעקות הגיעה מנהלת המעון שהיא סבתו של התובע ועובדות נוספות. הן העניקו לתובע טיפול ראשוני עד להגעתו של אמבולנס למקום. הנתבעת 2 אף העידה בבית-המשפט.
5. 9.       בנוסף העידה מנהלת המעון, גב' ת.ה., שהינה גם סבתו של התובע. לדבריה, ביום התאונה היא הייתה במשרד, והגננות הגיעו ואמרו לה שנשפך תרמוס של מים רותחים, היא רצה למקום וראתה את התובע שהיה תינוק. לתובעת 2, שולמה משכורת מלאה גם בתקופה שבה הייתה בבית החולים עם התובע מיום התאונה ועד ליום 7.5.06 (ת/1). הסכום שולם לתובעת 2 כהלוואה, ובעתיד היא תצטרך להשיב את הסכום, כאשר תקבל את הפיצויים.
6. 10.   התובע עצמו נכח בבית-המשפט והציג את הצלקות (עמ' 4, ש' 30).

דיון והכרעה

סוגיית האחריות

1. 11.   כאמור לעיל, בשלב הסיכומים חזרו בהן הנתבעות מטענותיהן לגבי סוגיית האחריות. לפיכך, הנתבעות אחראיות להתרחשות התאונה, ולנזקי התובע שנגרמו עקב התאונה.

סוגיית הנזק

הנכות הרפואית

1. 12.   מטעם התובעים הוגשה חוות דעת רפואית, שנערכה על-ידי פרופ' דן מלר, מומחה בכירורגיה פלסטית. בתאריך 12.8.07 בדק המומחה את התובע, בהיות התובע בן שלוש, ועיין במסמכים הרפואיים. הממצאים כוללים צלקות בעלות גוון כהה מגוון העור, משולבות בכתמים של שינוי גוון בעור באמה ובזרוע ימין. חלק ניכר של הצלקות מעובה ובולט מעל לפני השטח. בפסגת החזה קיים כתם חום בהיר שממדיו 2*7 ס"מ. מתחת לסנטר קיימת צלקת אופקית. עוד מציין המומחה, כי התובע נכווה בפלג גופו העליון במרץ 2006, הכוויה הייתה מעומק מעורב. הכוויה היוותה מטרד פיזי קשה בגין כאבים, בייחוד בהחלפת תחבושות. הכוויה הנדונה נרפאה תוך הישארות של צלקות מעובות בזרוע ובאמה מימין, המטופלות כשנה בשרוול לחץ עם יריעות סיליקון. על הטיפול האמור להימשך שנה נוספת על אף הסבל ואי-הנוחות שנגרמים לתובע בגין הטיפול. מדובר בשימוש בשרוול יומם ולילה, למעט הסרה לצורכי רחצה. הטיפול מיועד לשפר את מראה הצלקות, אולם גם אם יחול שיפור בתחום, הצלקות לא תעלמנה, וחלקן או כולן תישארנה לצמיתות. התייצבות הממצאים צפוי בעוד שנה-שנתיים, ועד אז נכותו הזמנית היא 20% לשנתיים, בגין צלקות מכערות ומגרדות בזרוע ובאמה הימניים, שינוי גוון בחזה, וסבל הכרוך בטיפול בשרוול לחץ. לא ניתן לצפות את המצב שיישאר לצמיתות, אך הנכות המינימאלית שתישאר היא 10%. במידת ותישארנה גם צלקות היפרטרופיות, תהיה לנכות גם משמעות תפקודית בגין גרד, בייחוד בחשיפה לשמש, ואי-נוחות במגע עם הבגד.
2. 13.   כאמור לעיל, המומחה קבע נכות צמיתה בשיעור 10%, לפי תקנה 75(1) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.